תקשורת המונים היא הכינוי לאמצעי התקשורת המגיעים לקהל יעד נרחב במיוחד, בניגוד לתקשורת בין אישית, הפונה לאדם יחיד. קטגוריה זו כוללת עיתונים, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, קולנוע וספרות ועוד. לתקשורת המונים תפקיד חשוב בעיצוב דעת הקהלובתפיסת הציבור הרחב את המציאות.

לכל אמצעי תקשורת קיים קהל יעד - ציבור הצרכנים של אמצעי זה, וארגון מייצר (מערכת עיתון, בוני אתר, תחנת שידור וכו'. כמו כן, מחולקים אמצעי התקשורת לעולם התוכן, והמדיה - האמצעי שבאמצעותו מופץ התוכן. ביניהם קיים קשר הדוק.

תקשורת זו מאופיינת לרוב בדפוסים המוניים, כלומר - אין צרכן התקשורת אחראי על תוכנה וצורתה, ואינו תופס את יכולת העיצוב שלו את אמצעי התקשורת. אמצעי תקשורת אלו מיוחדים מאמצעי תקשורת אחרים בכך שהם מיוצרים על ידי ארגונים מעטים מסוימים, ונצרכים על ידי קהל גדול ופסיבי.

רשת האינטרנט נבדלת בחלקה מהגדרה זו, משום שחלק ניכר ממנה מנוהל על ידי ההמונים - צרכני התקשורת עצמם. אתרים שהוקמו על ידי העיתונות הממוסדת כגון אתרי החדשות הגדולים) עדיין כבולים ל"כללים" שהיו תקפים לפני עידן האינטרנט, ולכן עדיין שייכים להגדרה של תקשורת ההמונים המסורתית, אך אתרים קטנים ובעיקר גולשים פרטיים אינם רואים עצמם מחויבים לכללים אלו. כך קורה שבעוד שבתקשורת נמנעים פרסומים שונים עקב איסור פרסום או עקב בעייתיות מוסרית לפרסום ידיעה זו או אחרת (למשל תמונות של ראש ארגון טרור לאחר חיסולו), ניתן למצוא אותן בפורומים, בחדרי הצ'ט, באתרים פרטיים וברשימות תפוצה. מאפיין נוסף המצוי לרוב בתקשורת ההמונים, הוא אקטואליות- תקשורת ההמונים עוסקת מבחינה תוכנית בתחומים רלוונטיים לתקופת ההווה עבור קהל-היעד.

מבחינה כלכלית, עלותה של תקשורת ההמונים מורכבת מעלות האמצעים הטכניים ליצירתה ולהפצתה, ומשעות העבודה של הסגל האחראי על התוכן (בעיקרו כותבים ועורכים. עלות זו עשויה להיות ממומנת באמצעים רגילים, כלומר- על ידי גוף ציבורי או על ידי תשלום של הצרכן, אולם מקובלת צורת מימון נוספת בחברה הקפיטליסטית - פרסום.

חוקר תקשורת מרכזי במאה ה-20 הוא מרשל מקלוהן, שטבע את המושג הכפר הגלובלי, שמשקף את עולמנו בעידן התקשורת האלקטרונית. רעיון מרכזי נוסף של מקלוהן הוא "המדיום הוא המסר", שמציין שהשינויים בחברה מתרחשים בעקבות שינויים במדיום. המדיום הוא הדומיננטי, הוא זה שקובע את אופי החברה ולא המסר, כפי שהיה נהוג לחשוב.